פסק-דין בתיק ת"א 18627-05-10

1.         התובעת, חברת בורשטיין תרשיש שיווק והפצה בע"מ משווקת מוצרי מזון ממתקים ומשקאות. כפי שפירטה בכתב תביעתה היא סיפקה מוצרים לנתבע מס' 1, מיכאל מנשרוב (להלן:"מיכאל") אשר הפעיל יחד עם אשתו, ננה מנשרוב, נתבעת מס' 2 עסק לממכר ממתקים ומשקאות הנקרא "פינת כלבו מתוק" ברחוב שהם 14 בנתניה (להלן:"העסק"). הנתבע מס' 3 משיח מנשרוב (להלן:"משיח") הינו בנם של הנתבעים ונתבעת אשר לטענת התובעת פעל בעסק יחד עם הוריו. הסחורה סופקה לנתבעים ונותרה יתרת חוב בסך 116,430 ש"ח נכון ליום 31.12.08 ועל כן הוגשה התביעה כנגדם. עוד פירטה התובעת בכתב התביעה שמשיח הינו בעלה של שרה מנשרוב אשר אף היא בעלת עניין בעסק ואף משכה שיקים לטובת התובעת בסך כולל של 124,748 ש"ח. השיקים חוללו ונפתח תיק הוצאה לפועל בגינם. כן צורפה לכתב התביעה כרטסת הנהלת חשבונות.

2.         נתבע מס' 3 לא הגיש כל כתב הגנה וניתן פסק דין כנגדו. הנתבעים מס' 1 ו2 טענו בכתב הגנתם שהם מפעילים עסק אחר בשם "מנשרוב מיכאל" אשר נקרא קודם "פינת כלבו מתוק", העסק אותו הם מפעילים נמצא גם הוא ברח' שוהם 14 בנתניה. לטענתם התובעת נהגה לספק סחורה לעסקם בהתאם להזמנתם. לטענתם שילמו עבור מלוא הסחורה. לגבי הסחורה נשוא התביעה טוענים הנתבעים שהם לא הזמינו הסחורה אלא ככל הנראה הסחורה הוזמנה על ידי נתבע 3 ואשתו שניהלו עסק דומה שמיקומו בסמוך לעסקם, אולם היה נפרד לחלוטין. 

3.         בדיון שהתקיים ביום 14.3.11 קבעתי שיש מקום שהצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

בדיון שהתקיים ביום 19.7.11 קבעתי שמאחר והנתבעים לא הגישו תצהיריהם למרות המועדים שנקבעו להגשתם הם אינם יכולים עוד להגיש תצהירים מטעמם. התובעת  ביקשה לקבל התביעה בהעדר תצהירי נתבעים. הנתבעים מנגד ביקשו לחקור המצהירים ולטעון טענותיהם. לחילופין ביקשו לדחות הדיון. בהחלטתי קבעתי שניתן לדחות הדיון כנגד תשלום הוצאות בסך 7,000 ש"ח.  לאור החלטה זו ביקשו הנתבעים לחקור המצהיר מטעם התובעת. לאחר החקירה סיכמו הצדדים טענותיהם.

בפסק דיני מיום זה קבעתי שהתובעת הוכיחה טענתה שסיפקה הסחורה לנתבעים. מאחר ולא הוגשו תצהירי הנתבעים לא הוכחה טענתם העובדתית שהסחורה לא סופקה להם אלא לעסק של בנם המצוי ליד עסקם. משכך קיבלתי התביעה.

4.         הנתבעים הגישו ערעור על פסק דיני זה.  בדיון שהתקיים הסכימו הצדדים שהתיק יחזור לדיון בפני, הנתבעים ישלמו ההוצאות כפי שפסקתי בדיון. התובעת תוכל להגיש תצהיר משלים והנתבעים יוכלו להגיש תצהיר מטעמם. על כן התקיים ההליך שבפני.

5.         מטעם התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית מספר מצהירים. כך הצהיר מר אמיר בורשטיין, מנהל בתובעת  שכל הנתבעים ניהלו במשותף העסק בשם "פינת כלבו מתוק". ההזמנות נעשו כמעט תמיד על ידי משיח. לבקשת הנתבעים הוא היה מניח את ארגזי הסחורה בעסק, פעם היה מתבקש להניח את הסחורה בחנות שבצד ימין, ופעם בזו שמולה, הכל בהתאם למקום הפנוי ולכמות הסחורה. הסחורה הונחה בלי אבחנה במקום שהיה פנוי להניח בו הסחורה. היה מדובר באותו העסק ושתי החנויות והמחסן שצמוד להן נוהלו במשותף על ידי הנתבעים כעסק אחד. כל ההזמנות יצאו על שם אותו לקוח במחשב התובעת. הפעילות העסקית נרשמה על שם הגב' שרה מנשרוב. מעולם לא היתה כל הפרדה בעסק בין הנתבעים.

מר יוסף פלכייב העובד כסוכן שטח של התובעת הצהיר שסיפק סחורה לעסק שמופעל פיזית משתי חנויות הממוקמות זו מול זו ומחסן שנמצא סמוך אליהן. הוא סיפק סחורה לבקשת מי מבני המשפחה שהיה במקום. לפעמים התבקש להניח הסחורה בחנות בצד ימין, ולפעמים בזו שמולה, בהתאם למקום פנוי וכמות הסחורה.

מר ליאור תרשיש, מנהל בתובעת הצהיר באופן זהה. כן הצהיר שפנה פעמים רבות לנתבעים  להסדיר החוב וכי הם מעולם לא טעו שמדובר בחוב של עסק אחר אלא דחו אותו בתירוצים שונים.

6.         מטעם הנתבעים הוגש תצהיר מטעם מיכאל מנשרוב. בתצהירו פירט שבעבר אכן פעל בעסק בשם "פינת כלבו מתוק" אולם לאחר מכן עבר לעבוד בעסק בשם "מנשרוב מיכאל". הספקים עדיין נהגו לקרוא לעסק בשמו הקודם, אולם היה זה עסק חדש שנוהל על ידו ועל ידי אשתו ללא כל קשר לעסק הקודם. כן כלתו, הגב' שרה מנשרוב לא עבדה בו כלל. לטענתו אין כל חוב בגין סחורה שנלקחה מהתובעת עבור עסקו. את הסחורה נשוא תיק זה מעולם לא הזמין לעסקו ולא קיבל. בעבר בנו עבד עימו אולם הפסיק לעבוד ביום 31.8.06 (צירף טופס נתוני עובד- נספח א' 1 ו2 לתצהירו). השיקים שנתנה כלתו נועדו לפרעון חוב העסק שלה ושל בעלה. אומנם בנו מכר בחנותו הנמצאת מול חנותם הם סחורה דומה אולם קיימת הפרדה פיזית בין שני העסקים, כן התובעת פתחה שני כרטיסי לקוח עבור שני העסקים.

כן הוגש תצהיר מטעם משיח מנשרוב אשר הצהיר שלאחר שפוטר מעבודתו אצל אביו בסוף שנת 2006 פתח עסק דומה מול עסקו של אביו. עסקו היה נפרד לחלוטין כאשר להוריו לא היה כל קשר אליו. ההפרדה היתה ידועה לכל הספקים וגם לתובעת. הקריסה העסקית שלו היתה בתום לב כאשר ראה שאינו מצליח לשלם לספקים התחילו שיקים שלו לחזור.  נציגי התובעת פנו רק אליו שכן ידעו שזהו עסק נפרד. הכרטיס שצורף לכתב התביעה הינו כרטיס העסק שלו הרשום על שם "שרה מנשרוב" והסחורה שולמה בשיקים של אשתו, שרה מנשרוב. לו ולאביו היו שני מחסנים שונים, הוא לא אחסן הסחורה אצל אביו ואביו לא אחסן הסחורה אצלו. המחסן של אביו נמצא בבנין אחר לחלוטין, בעוד המחסן שלו נמצא 50 מטר מהחנות.

בהמשך הגיש הנתבע עוד 2 תצהירים נוספים- האחד מטעם מר  אברהם מימוני שהינו סוכן מכירות של חברת באגט הזהב משנת 1993 ועד היום המספק סחורה לנתבע ולמשיח. הוא הצהיר שיודע שבשלב מסוים הפסיק משיח לעבוד עם אביו ופתח עסק משלו, כאשר היה ברור שמדובר בשני עסקים שונים. כל אחד הזמין סחורה לעצמו ושילם עבור עצמו.  לבסוף משיח נותר חייב לו כספים בגין סחורה שרכש.

כן הצהיר מר משה בנג'י שעבר בעבר כסוכן מכירות מטעם חברת א.ס. כהן שיווק בע"מ שמשיח הפסיק לעבוד עם אביו בשלב מסוים ופתח עסק משלו, אשר לא היה לו כל קשר לעסקו של אביו.

7.         דיון משפטי:

סבורני שהתובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה להוכחת טענתה שנתבעים ניהלו את עסקם גם יחד עם הנתבע מס' 3, משיח ועל כן יש לחייבם בסכום התביעה, הכל כפי שאפרט להלן:

8.         בבית המשפט חזרו מר מימוני וכן מר בנג'י על האמור בתצהיריהם, לפיו כסוכנים שסיפקו סחורה לנתבעים ידעו שמשיח בשלב מסוים הפסיק לעבוד עם אביו ופתח עסק מתחרה, אשר אין לו כל קשר לעסקו של אביו.

כך העיד מר מימוני:" לאבא היו קבלות שלו של כלבו מתוק, ולמשיח היה פנקס קבלות שלו". (ראה עמ' 42 שורות 4-5 לפרוטוקול).

מעדותו עלה שלמרות שמשיח נותר חייב כספים לחברה אזי מעיד את שאכן היה המצב בפועל בין האב לבן לפיו היה ברור שאלה שני עסקים נפרדים, כאשר האחד אינו מקבל סחורה עבור השני, וכאשר קיימים כרטיסי לקוח נפרדים בחברה לכל אחד.

גם מר בנג'י העיד - " הוא הודיע לי שהוא פותח עסק לבד, ועוזב את העסק של אבא. כל אחד משלם בפני עצמו, הוא פתח לי כרטסת והוא חתם לי על הניירות"  (ראה עמ' 44 שורות 11-12).